ללמוד למות כדי ללמוד לחיות

הבודהה לימד שהעיסוק במוות והנכחתו בחיי היום-יום יכולים לסייע לנו לחיות ביתר חופש ושלום עם הבריות ועם עצמנו. זה נשמע פרדוקסלי אבל איזו עוד ברירה יש לעומת הפחד הכי גדול שניצב מולנו. או שמא הפחד הוא חוסר הידיעה מתי ואיך זה יקרה? מה נשאיר אחרינו, איך ניפרד מכל היקר לנו? ועוד פחדים טבעיים וחשובים.

כולנו נמות זה בטוח אבל כיצד נגיב ונתמודד עם המוות, זה לגמרי לבחירתנו והאפשרות לחיות ברווחה אל מול האיום הגדול מכל אומנם מאתגרת ונדמית לעיתים בלתי אפשרית בסבך החרדות אך אולי נטעם ונגלה עד כמה דרך חיים שכזו שכוללת את המוות בחיבוק מסויים היא אפשרית, משמחת ומשחררת.

בין שלל לימודי הבודהיזם, ישנו אחד שמלווה אותי שנים רבות וקשור להתקרבות לנושא המוות בעיניים קצת שונות. נוכחות לצידו ומודעות למוות חשובה לחיים עצמם, מכיוון שכמאמר הקלישאה זה הדבר הכי וודאי שיקרה לכולנו. 

מכיוון שקיבלתי איזו מתנה מוזרה שמאפשרת לי להיות שם עם הנושא הכבד והמפחיד הזה ביתר חמלה והסכמה יצרתי קבוצת ווטסאפ שקטה (רק אני שולחת בה) שבה אני שולחת מידי פעם (ציטוט, שיר, ציור, הגיג או מדיטציה) שהוא תזכורת בתקווה מועילה ומשחררת לעובדת מותנו העתידית (טפו טפו טפו) פשוט תזכורת רכה לעובדה הזו של השינוי שמתישהו זה יקרה. ואיך להתקרב לעובדה הזו ביתר קלות וחופש. 

הצטרפות לקבוצת ווטסאפ שקטה שעוסקת בתכנים הקשורים למוות.